פתאום הבנתי שיש לי בית לשבוע: החופשה בדירת הנופש באילת הפתיעה אותי בענק

אחרי ויכוח פנימי ארוך – ובעיקר אחרי שבעלי איים לבטל לגמרי את החופשה אם עוד פעם אצטרך לקום בשש בבוקר לתפוס מיטות ליד הבריכה – החלטתי לקחת סיכון. הזמנתי דירת נופש במלון דירות – במקום חדר בבית מלון. ואלו הן המסקנות 

אתחיל בוידוי: עשר שנים של חופשות בבתי מלון באילת גרמו לי להאמין שאני יודעת בדיוק מה מחכה לנו בכל פעם. שלושה ילדים בגילאים 6, 9 ו-12, ארוחות בחדר האוכל במלון, מחמאות על כמה הילדים "גדולים ויפים", ובעיקר – האתגר המתמיד של לנהל משפחה של חמישה בחדר אחד (או שניים, אם הצלחנו לקבל חדרים צמודים).

השנה החלטתי לנסות משהו אחר. חברה טובה שלי ממליצה לי כבר כמה שנים על דירות נופש באילת, ואחרי ויכוח פנימי ארוך – ובעיקר אחרי שבעלי איים לבטל לגמרי את החופשה אם עוד פעם אצטרך לקום בשש בבוקר לתפוס מיטות ליד הבריכה – החלטתי לקחת סיכון. הזמנתי דירת שלושה חדרים במלון דירות באילת, בלב העיר.

ההפתעה הראשונה: החופש שלא ידעתי שאני צריכה

ברגע שנכנסנו לדירה, הרגשתי תחושה שלא הרגשתי בחופשה כבר שנים – רוגע. לא היה צריך לרוץ להניח מגבות על המיטות ליד הבריכה. לא היה צורך לבדוק מתי חדר האוכל נסגר. ופתאום הבנתי שיש לי בית לשבוע, לא רק חדר.

"אמא, יש לנו כל הבית הזה?" שאלה הקטנה שלי, ואני לא יכולה לתאר לכם את ההקלה שהרגשתי כשעניתי "כן". חדר לילדים, חדר להורים, סלון גדול שבו כולם יכולים לשבת בלי להתדחק, ומטבח אמיתי. אמיתי!

תגלית מספר שתיים: אילת יכולה להיות הרבה יותר זולה

אחת הדאגות הגדולות שלי הייתה התקציב. איך דירת שלושה חדרים עולה פחות ממלון? אבל כשהתחלתי לחשב, הבנתי את הפלא הכלכלי הזה.

במלון, נכון, יש ארוחת בוקר כלולה – אבל אחר כך חמישה בני אדם צריכים לאכול צהריים וערב במחירי אילת. בחישוב מהיר –  70 ארוחות במשך שעולות הון שבוע! פה במלון הדירות, אני קונה כמה מצרכים בסופר שנמצא ממש פה למטה, מכינה ארוחות ערב בבית עם הילדים (שהם אוהבים יותר!), ויוצאת לארוחת צהריים מפנקת אחת ביום במקום שבחרנו. ההפרש? מטורף.

"הילדים לא הפסיקו לדבר על ארוחת הבוקר שהכנת עם השקשוקה והלחמניות שקנית במאפייה למטה (ברויטמן)," אמר לי הבעל ביום השלישי. "זה יותר טוב מארוחת הבוקר במלון."

החוויה הכי מפתיעה: להכיר את אילת באמת

וכאן קרה משהו שלא ציפיתי לו. כשאתה לא תלוי במלון לכל דבר, אתה מוכרח לצאת להכיר את העיר. הלכנו לקנות לחמניות טריות בבוקר (שוב ברויטמן הנהדרים כמובן), גילינו מקום קטן שמכינים בו מיץ רימונים טבעי (הילדים התמכרו), ובמקום לשכב יום שלם ליד הבריכה במלון, יצאנו לטיולים קטנים.

גילינו את פארק תמנע המרהיב – המרחב המדברי עם הפטרייה ועמודי שלמה, טיול קליל מלא בקסם לילדים. עלינו יחד להר תמנע בשעות הבוקר המוקדמות – נקודת תצפית שמשקיפה לנוף פנורמי. והכי מרגיע? החוף הדרומי השקט, שאינו מוכר כחוף רחצה רשמי אבל מאפשר חוויה שלווה מול הים האדום – ממש רק אתם והגלים.

"אמא, זה הכי כיף שהיה לנו אי פעם באילת," אמרה הבת האמצעית שלי כשחזרנו מהטיול להרים. "ואפשר שנלך שוב מחר לאותו חוף שקט? רק אנחנו?"

את זה לא ראיתי בא: הילדים נהנו יותר

זה נשמע הפוך מכל היגיון, נכון? במלון יש פעילויות, צוות הוויי ובידור, ובריכה עם מגלשות. אבל מסתבר שהילדים שלי נהנו הרבה יותר מהחופש הזה.

הם אהבו את זה שיש להם "בית" שלהם באילת, והם לא צריכים להצטופף בחדר אחד בלי טיפת פרטיות. הם אהבו לעזור לי לקנות במכולת ולבחור מה לבשל לעצמנו. הקטנה התמכרה לשכשוכית הקטנה של החדר, והגדולים אהבו כמובן את העובדה שיכולו לשבת במרפסת ולשחק בטלפון בלי שאף אחד יגיד להם לא.

"זה כאילו שיש לנו בית באילת," סיכמה הקטנה שלי, ואני חושבת שזה התיאור הכי מדויק.

הפתעה מיוחדת: המיקום ששינה הכל

מצאנו מלון דירות נופש באילת שממוקם ממש בלב העיר, במרחק הליכה מהטיילת, מהחופים, ומכל המקומות המעניינים. פתאום אילת הפכה להיות נגישה לנו בצורה שלא הייתה במלונות שבהם שהינו בעבר.

"אנחנו יכולים ללכת לטיילת כל ערב אחרי ארוחת הערב?" שאלה האמצעית שלי ביום הראשון. ובאמת יכולנו. בלי להיות תלויים בשירותי המלון, או בכל גורם אחר. הילדים התרגלו מהר לשגרה החדשה: ארוחת בוקר בדירה, יום בים, מנוחה קצרה בדירה במזגן עם מסכים, ואז טיול קטן בעיר. הקצב הרגוע הזה הטעין את כולנו הרבה יותר אנרגיה מאשר הימים הארוכים במלון.

הרגעים הקסומים הקטנים שלא צפיתי… 

אבל מה שהכי ריגש אותי זה הרגעים הקטנים. כמו הבוקר שבו שכבנו כולנו במיטה הגדולה ותכננו את היום, בלי לחשוב מתי חדר האוכל נפתח או מתי הבריכה תתפנה. או הערב שבו הכנתי פסטה פשוטה עם ירקות שקנינו בשוק, והילדים אמרו שזה הדבר הכי טעים שהם אכלו בחופשה.

הרגשתי שאני באמת בחופשה. יכולתי לקרוא ספר במרפסת בזמן שהילדים שיחקו בסלון, או לשתות כוס יין בשקט אחרי שהם הלכו לישון.

השורה התחתונה: למה זה עבד כל כך טוב?

אני חושבת שהסיבה שהחופשה הזו הייתה כל כך מוצלחת זה שהיא נתנה לכל אחד מהמשפחה מה שהוא צריך. לילדים – חופש ועצמאות. לי – את ההרגשה שאני בבית אבל בלי הקדחת הרגילה. לבעלי – אפשרות להירגע באמת בלי לדאוג ללוגיסטיקה.

אם יש לי עצה אחת לכל ההורים שקוראים את זה, היא לנסות. כן, זה אומר שתצטרכו לוותר על הנוחות של המלון ועל ההרגשה ש״מטפלים בכם״. אבל זה גם אומר שתגלו איך באמת נראית חופשה משפחתית כשאתם לא צריכים לעמוד בלו״ז שמוכתב מראש ולהצטופף בחדר אחד. פרייסלס בעיני.

הילדים שלי כבר שואלים מתי אנחנו חוזרים ל"בית שלנו באילת". ואני יודעת שהתשובה שלי תהיה "בהקדם האפשרי".